אני לא אוכלת הרבה, אז למה אני לא יורדת במשקל?

זה משפט שחוזר שוב ושוב בקליניקה,

לפעמים עם סימן שאלה,

ולפעמים אחרי הרבה נסיונות.

כי באמת-

את אוכלת "בסדר",

לא מנשנשת כל היום,

לא מגזימה,

ובכל זאת... המשקל לא זז.

אז חשוב לי להגיד משהו ברור:

ברוב המקרים זו לא בעיה של כוח רצון,

וזו גם לא "בעיה של אופי".

כשאני שומעת את המשפט הזה,

אני לא מתחילה מלשאול כמה קלוריות את אוכלת,

אלא דברים אחרים לגמרי.

האם האכילה באמת סדירה לאורך היום?

לפעמים הכמות לא גדולה, אבל יש דילוגים,

רווחים ארוכים בין הארוחות,

או יום שמתחיל בקפה ומסתיים ברעב גדול.

מבחינת הגוף - זה סטרס. וסטרס לא מעודד ירידה במשקל.

איך נראים השינה והעומס הנפשי?

שינה מקוטעת, עומס רגשי מתמשך, תחושת "אין לי רגע לעצמי"-

כל אלה משפיעים על רעב, הורמונים, ואחסון שומן.

אי אפשר לנתק אכילה מהחיים עצמם.

ומה הגוף עבר בשנים האחרונות?

דיאטות חוזרות, אכילה מצומצמת מדי,

ניסיון להחזיק חזק לאורך זמן,

אירועי חיים, גיל המעבר או טרום-גיל המעבר,

גוף כזה לא צריך עוד לחץ,

הוא צריך שיבינו אותו.

בשלב הזה של החיים,

כשאין מספיק אנרגיה,

כשהאכילה לא סדירה,

וכשהגוף נמצא במצב סטרס מתמשך -

הוא מאט ומתקשה לשחרר שומן.

הדרך כאן נראית אחרת:

פחות להילחם באוכל,

יותר לבנות אכילה סדירה ומזינה,

להבין מה מעמיס על הגוף (ולא רק מה "משמין"),

ולעבוד בקצב שמאפשר לגוף להירגע, ואז גם להשתנות.

ירידה במשקל בשלב הזה

לא מתחילה מלהחמיר עם עצמך,

אלא מלהבין מה הגוף באמת צריך עכשיו.

וזה אפשרי.

אבל זה דורש הסתכלות אחרת,

מותאמת לגוף כפי שהוא היום,

ולא לאותה שיטה שעבדה בגיל 30.

אם המשפט הזה מוכר לך,

ייתכן שהגוף שלך מבקש משהו אחר ממה שניסית עד עכשיו.

אם את רוצה לבדוק איך זה נראה אצלך,

אפשר לעשות את זה בליווי ובהקשבה.

יש דרך רגועה, חכמה וקשובה יותר לעבוד עם הגוף.