פטריות או לא להיות? מה באמת ידוע על ריישי, קורדיספס ורעמת האריה

אני זוכרת שכשהאחיין שלי היה קטן, הוא לא אהב לאכול פטריות. הסיבה שלו הייתה מקורית במיוחד: הוא אמר שהן נראות לו "כמו אנשים קטנים".

בזמנו זה נשמע לי קצת משונה. אבל במובן מסוים, הוא דווקא עלה כאן על משהו מעניין: פטריות באמת אינן צמחים.

פטריות הן יצורים חיים לכל דבר, אבל הן אינן שייכות לממלכת הצומח וגם לא לממלכת בעלי החיים. הן שייכות לממלכה נפרדת משלהן - ממלכת הפטריות (Fungi) . למעשה, מבחינה אבולוציונית הן אפילו קרובות יותר לבעלי החיים מאשר לצמחים. בין היתר, דופן התא שלהן מכילה כיטין - חומר שאינו נמצא בדופן תאי הצמח.

בשנים האחרונות הפטריות עלו לכותרות. אפשר למצוא אבקות פטריות בקפה, תמציות בטיפות, כמוסות ותוספים המבטיחים לנו יותר אנרגיה, ריכוז טוב יותר, פחות סטרס ושינה טובה יותר.

אז האם יש אמת בפרסום? והאם באמת כדאי לנו לאכול יותר פטריות?

התשובה, כרגיל בתזונה, קצת יותר מורכבת מ"כן" או "לא".

קודם כל - פטריות כמזון

לפני שמגיעים לפטריות האקזוטיות ולתוספים, כדאי להתחיל דווקא בפטריות הפשוטות שנמצאות בסופר: שמפיניון, פורטבלו, שיטאקה ואחרות.

פטריות מאכל הן מזון בעל צפיפות קלורית נמוכה, ומספקות בין היתר ויטמינים מקבוצת B ובהם ריבופלאבין וניאצין, וכן מינרלים כמו סלניום, נחושת ואשלגן. הן מכילות גם סיבים ורכיבים ביואקטיביים מעניינים, ובהם בטא-גלוקנים וארגותיונאין - תרכובת בעלת פעילות נוגדת חמצון שנחקרת בשנים האחרונות.

לפטריות יש גם תכונה יוצאת דופן: כאשר הן נחשפות לקרינת  UV, הן מסוגלות לייצר ויטמין D2 . לכן קיימות כיום גם פטריות שעברו חשיפה מבוקרת ל-UV ובהן תכולת ויטמין D גבוהה יותר.

כל אלה הן סיבות מצוינות לשלב פטריות בתפריט - גם בלי להכתיר אותן כ"סופר-פוד".

ומה לגבי "פטריות מרפא"?

כאן הסיפור הופך מעניין יותר - אבל גם הרבה פחות חד-משמעי.

פטריות שונות משמשות כבר דורות רבים ברפואה המסורתית במזרח אסיה. בשנים האחרונות גם המחקר המודרני החל לבדוק חלק מן החומרים הפעילים שבהן.

חשוב לומר: העובדה שצמח או פטרייה שימשו במשך מאות שנים ברפואה מסורתית היא בהחלט מעניינת, אבל אינה כשלעצמה הוכחה ליעילות רפואית. כדי לדעת אם חומר באמת עובד, אנחנו זקוקים למחקרים קליניים טובים בבני אדם.

ריישי Reishi

ריישי היא אחת מפטריות המרפא המוכרות ביותר. במסורת המזרח-אסייתית השתמשו בה בין היתר לחיזוק הגוף ולתחושת חיוניות.

היא מכילה מספר קבוצות של חומרים פעילים, בעיקר פוליסכרידים, לרבות בטא-גלוקנים, וטריטרפנים.

כיום ניתן לראות לא מעט פרסומים המייחסים לריישי השפעה על סטרס, שינה, מערכת החיסון ועוד.

אלא שכאשר בוחנים את המחקרים בבני אדם, התמונה הרבה פחות מרשימה מהפרסומות: יש מספר מחקרים מעניינים, אבל נכון להיום איכות הראיות נמוכה מאוד, ואין בסיס טוב להציג ריישי כטיפול מוכח לסטרס או לבעיות שינה. מטא-אנליזה עדכנית של מחקרים קליניים מצאה לכל היותר השפעות צנועות בחלק מהמדדים, עם רמת ודאות נמוכה מאוד.

קורדיספס Cordyceps

קורדיספס התפרסמה בעיקר כפטרייה שאמורה לשפר אנרגיה, סיבולת וביצועים גופניים.

גם כאן יש בסיס ביולוגי מעניין וכמה מחקרים בבני אדם. במחקר קטן באנשים מבוגרים נצפה שיפור בחלק ממדדי סף המאמץ לאחר 12 שבועות, אך במחקרים אחרים - למשל בספורטאים מאומנים - לא נמצא שיפור בסיבולת או ב-VO₂peak. כלומר, נכון להיום אי אפשר לומר שקורדיספס היא "בוסטר של אנרגיה".

היריסיום - "רעמת האריה"

זוהי כנראה אחת הפטריות המסקרנות ביותר כיום, בעיקר בהקשר של המוח, קוגניציה וזיכרון.

העניין בה נובע בין היתר מתרכובות הנמצאות בגוף הפרי ובתפטיר ונחקרות בשל פעילותן האפשרית במערכת העצבים.

במספר מחקרים קטנים בבני אדם נמצאו שיפורים מסוימים במדדים קוגניטיביים, בין היתר בקרב אנשים עם ירידה קוגניטיבית קלה. עם זאת, מספר המשתתפים במחקרים עדיין קטן, התכשירים והמינונים שונים זה מזה, וגם מחקרים באנשים צעירים ובריאים לא מצאו שיפור עקבי בכל מדדי הקוגניציה. לכן מדובר בתחום מבטיח - אבל עדיין מוקדם להגדיר את היריסיום כטיפול מוכח לשיפור הזיכרון או הריכוז.

ומה לגבי ערפול מוחי בגיל המעבר?  זה בהחלט מפתה לחבר בין הדברים, אבל נכון להיום אין לנו מחקרים טובים המראים ש"רעמת האריה" מטפלת באופן ספציפי בערפול מוחי של גיל המעבר.

אז מה מכל זה רלוונטי לנשים בגיל המעבר?

בגיל המעבר נשים רבות מתמודדות עם עייפות, ירידה בריכוז, תחושת "ערפול מוחי", הפרעות שינה ולעיתים גם ירידה במצב הרוח - ולכן לא מפתיע שתוספי פטריות כמו רעמת האריה, ריישי וקורדיספס משווקים במיוחד סביב התסמינים האלה.

אבל חשוב לשים את הדברים בפרופורציה: נכון להיום, אין הוכחה טובה לכך שפטרייה מסוימת מטפלת באופן ספציפי בתסמיני גיל המעבר. קיימים מחקרים מעניינים על קוגניציה, סטרס, שינה ואנרגיה, אך הם עדיין קטנים ולא מספיק אחידים כדי להמליץ על תוספי פטריות כטיפול מבוסס.

לעומת זאת, שילוב פטריות מאכל כחלק מתזונה מגוונת הוא בהחלט רעיון טוב - הן מוסיפות סיבים, ויטמינים, מינרלים ורכיבים ביואקטיביים לתפריט, ויכולות להשתלב מצוין בדפוס אכילה התומך בבריאות המטבולית והקרדיווסקולרית, שהופכת חשובה במיוחד בשנים אלה.

אבקה, כמוסה או טינקטורה - האם זה משנה?

מאוד.

כשאנחנו מדברים על תוספי פטריות, אי אפשר להסתפק בשם הפטרייה המופיע בחזית האריזה.

לפטרייה יש גוף פרי - החלק שאנחנו בדרך כלל מזהים כפטרייה - ויש לה תפטיר, רשת הסיבים שממנה היא צומחת.

הרכב החומרים הפעילים אינו בהכרח זהה בשני החלקים. ב-"רעמת האריה" למשל, קיימים חומרים שונים בגוף הפרי ובתפטיר, ולכן המשפט "מכיל Lion's Mane " לבדו לא אומר לנו הרבה על הרכב המוצר.

גם שיטת המיצוי, המינון, ריכוז החומרים הפעילים ואיכות חומר הגלם יכולים להשתנות מאוד בין מוצרים.

לכן, אם בוחרים בתוסף, כדאי לבחור מוצר שמציין בצורה ברורה:

• את שם הפטרייה המדויק;

• האם נעשה שימוש בגוף הפרי, בתפטיר או בשניהם;

• את כמות החומר בכל מנה;

• את סוג המיצוי, אם נעשה;

• ואם אפשר - גם סטנדרטיזציה או בדיקות איכות של המוצר.

אני מעדיפה מוצרים של יצרן מוכר ואמין, ולא מוצר שההבטחה העיקרית שלו היא רשימה ארוכה במיוחד של ניסים על גבי האריזה.

טבעי לא אומר נטול תופעות לוואי

גם כאן חשוב לעשות הפרדה בין פטריות כמזון לבין תמציות מרוכזות הנלקחות כתוסף.

תוספי פטריות עלולים לגרום אצל חלק מהאנשים לתופעות במערכת העיכול או לתגובה אלרגית, וחלקם יכולים גם ליצור אינטראקציות עם תרופות.

קורדיספס, למשל, עשויה להיות בעייתית בשילוב תרופות המורידות גלוקוז או תרופות נוגדות קרישה; ובריישי קיימת זהירות בין היתר בשימוש עם נוגדי קרישה או תרופות המדכאות את מערכת החיסון. תוארו גם מקרים נדירים של פגיעה בכבד הקשורה לתוספי ריישי.

לכן אני לא ממליצה להתחיל כמה תוספים יחד "כי זה טבעי". אם בוחרים לנסות תוסף חדש, עדיף להתחיל מוצר אחד בכל פעם, לעקוב אחר התגובה, ובוודאי להתייעץ עם איש מקצוע כאשר נוטלים תרופות באופן קבוע או קיימת מחלה כרונית.

ומה לגבי פטריות טריות?

אין צורך לחשוש מפטריות מאכל טריות שנקנו ממקור מסודר, אבל באופן כללי אני מעדיפה להמליץ על פטריות מבושלות.

דופן התא של הפטרייה מכילה כיטין, שאינו מתעכל היטב במערכת העיכול האנושית, ולכן הבישול עשוי להפוך את הפטרייה לקלה יותר לעיכול.

אין צורך בבישול ממושך: הקפצה קצרה במחבת, צלייה או הוספה לתבשיל בהחלט יעשו את העבודה.

אז פטריות - כן או לא?

כן לפטריות על הצלחת. קצת יותר זהירות כשמדובר בפטריות בתוך קפסולה.

אני בהחלט ממליצה להחזיק פטריות במקרר ולהשתמש בהן באופן שגרתי: לחתוך לתוך חביתה, להוסיף לפשטידה, למרק, לפסטה, למוקפץ או כתוספת ליד מנת חלבון.

הן טעימות, משביעות יחסית לצפיפות הקלורית שלהן ומוסיפות מגוון של רכיבים תזונתיים וביואקטיביים לתפריט.

לגבי תוספי ריישי, קורדיספס, רעמת האריה וחברותיהן - יש בהחלט מחקר מעניין, ובחלק מהתחומים אפילו מבטיח. אבל כדאי לשמור על פרופורציות: "מבטיח" עדיין אינו "מוכח".

ואם נחזור לאחיין שלי - הוא אולי צדק שפטריות הן יצורים קצת יוצאי דופן.

אבל לא, הן עדיין לא אנשים קטנים.